רונית פורת | צַיָּד הזמן
טקסט: אילנית קונופני
היא הציגה בפניו ,(Hannah Höch) באחד הביקורים של פטר קרלברג אצל דודתו, האמנית האנה הך
את עבודות הפוטומונטז׳ שלה. לדבריו, הך הבהירה לו ש״היכולת לראות חשובה יותר מהיכולת לצייר
,ולרשום; את זה לא ניתן ללמוד. אתה צריך לדעת איך לראות״. (1) הך נודעה בכישרונה ליצור דימויים
חדשים מדימויים קיימים, להצליח לראות גם את מה שעדיין לא היה קיים. לצורך יצירות הפוטומונטז
היא הקדישה זמן ממושך לחיפוש דימויים, איסופם וארגונם מחדש. אלבום הדימויים שלה, שממנו יצרה
את הפוטומונטז׳ים, מכיל מעל 400 תצלומים ממקורות שונים ומחולק לנושאים כמו צמחייה, ריקוד
ספורט או האישה המודרנית. (2) ככל הידוע, דימויים אלו מתוארכים עד שנת 1933 , תום שלטונה של
.רפובליקת ויימאר
רונית פורת הכירה היטב את עבודות הפוטומונטז׳ של הך. אבל בלי להכיר את תהליך יצירת הארכיון
של הך, היא החלה לבנות ארכיון דימויים משל עצמה. הדימויים נאספו מספרי צילום, מגזינים, עיתונים
ומשיטוטים באינטרנט. חלק הארי של הדימויים מקורם בתקופת ויימאר. הם נסרקו, קוטלגו ואורכבו
ובכך הפכו לשלה. בדומה להך, לרוב לא הופיע צמוד לצילום רישום המקור שממנו נוכס. פורת בודדה
דימויים ויצרה הכלאות. לרוב פעלה באמצעים דיגיטליים, אך בדומה לפעולותיה של הך, היא גזרה
והדביקה, ערבבה מינים וזמנים ובראה את המבט שלה. כאשר נחשפה לאלבום התצלומים של הך
.אימצה גם דימויים ממנו לארכיון הפרטי שלה
פורת פונה אל האסתטיקה של דימויים מתקופת ויימאר ודאדא בברלין. תקופה שבה קיבלו נשים את
זכות הבחירה בגרמניה, עם התבססות דמותה של ״האישה החדשה״, העצמאית, העובדת והמשוחררת
ואולם אף שחברי הדאדא, שהך השתייכה אליהם, דיברו במונחים של שחרור מיני וליברליות והטיפו
להתנגדות לערכים המסורתיים של החברה הבורגנית, בו-בזמן הם המשיכו ליצור עבודות בעלות אופי
סקסיסטי ושוביניסטי, לחפצן את גוף האישה ולעיתים ליצור דימויים שבהם האישה חסרת זהות וקול. 3
פורת מנכסת את התוצרים התרבותיים של חברה בין שתי מלחמות עולם והופכת אותם לחומרי הגלם
שלה: יצירות אמנות, פרסומות, אופנה, חידושים מדעיים וטכנולוגיים, פרוטזות, כלי תעופה, כלי עבודה
מחקרים זואולוגיים, רישומים מהפסיכואנליזה, תעמולה היטלראית, מחקרים על מיניות. היא מתבוננת
בדרך שבה תופעות תרבותיות מתקופת ויימאר הציגו את עצמן. 4 דרך העיסוק בהיסטוריה היא מגיבה
.למציאות היסטורית אחרת – לעבר שלה, לזיכרונותיה, לילדותה, לזמן ההווה שלה
Hans-Peter) פורת מלקטת גם ממאגרי הדימויים של האמן הגרמני העכשווי הנס-פטר פלדמן
בספריו ובאלבומיו שולבו יחדיו תצלומים של אמנים ידועים, סריקות של אלבומי בולים, .(Feldman
סריקות של ספרים קודמים שפרסם, תצלומים שיצר, גלויות שאסף. כמו פלדמן, המשתמש בכל דימוי
חזותי כבשלו ויוצר שילובים לא-צפויים, כך גם פורת משתמשת בכל דימוי צילומי שהלך הרוח שלו תואם
את ראייתה. כל אובייקט של בעלות הופך תחת ידיה לחסר בעלות או משוחרר מבעלות או ניתן לטיפול
.תחת בעלות חדשה
בתערוכותיה פורת משלבת לרוב משפטים מהביוגרפיה שלה. היא מציגה בעיה, ובכך יוצרת תחושת
בלבול ואי-נוחות, כי הבעיה נותרת בגדר חידה. בלי לדעת מיהם נמעניה או מהו סיפור המסגרת שממנו
יצאו המשפטים, מידע מתערבב במידע, היסטוריה בהיסטוריה. עובדות נמהלות בדמיון ובדיה עד שלא
נותר עוד לדעת מהו הפשע, מיהו הקורבן, מהי ההוכחה, של מי הכאב. תצלומים מהמדע הפורנזי
ומהמשפט הפלילי גם הם חלק ממרכיבי הארכיון שלה. היא משתמשת בראיות מדעיות המיועדות
לפיענוח פשעים. בדומה לקרמינולוגית מיומנת היא נעזרת בצילום ככלי להוכחה, פורשת ממצאים, יוצרת
קישורים. אבל במקום להבהיר את נסיבות האירועים, היא מרכיבה מחדש זירות פשע, מערבבת בין
.קורבנות למקרבנים ומגבירה את סבך הראיות
עוד בטרם נוצרו המצלמות חלמו בני האדם לקבע את מראות החיים. הם התקינו בתוך מכשירי הקאמרה
אובסקורה מַרְאָה בזווית של 45 מעלות, שאיפשרה להציץ על הדימוי ולרשום אותו על נייר. פורת בונה
שני מכשירים: קופסאות עם מַרְאָה, בדמות פטיפונים. בתוכם כלואים דימויים של חגורות צניעות לנשים
חגורות הצניעות הן כלים למניעת סיפוק עצמי, למניעת בגידה או פשעים כמו אונס. אלו כלים של שולט
ונשלט. לצד שני המכשירים מוצגים דימויים של פטנטים כמו מצלמות, שעונים, פרוטזות ואזיקים
הדורשים כלי עבודה מיוחדים המתאימים ליצירתם ולהפעלתם. אלו הם כלים המציינים שלב במודרנה
.בהתפתחות האנושית. בתנאים מתאימים הם עשויים גם להיות כלי משחית
בחיפוש אחר תצלומי פשע נתקלה פורת בדיוקן אישה צעירה יפת מראה, רוצחת, לישן ניומן שמה
האישה מופיעה בשני תצלומים צמודים, ניצבת על רקע קיר פרחוני, מביטה היישר אל המצלמה, אל
הצלם. ״לפני ואחרי״ הייתה הכותרת שניתנה לעבודה. משמאל הופיעה בלבוש מלא, מימין צולמה
חשופת חזה. בניסיון לחקור את נסיבות הרצח שביצעה נחשפה פורת לתצלומי הנשים של פריץ
אולבריך , צלם חובב, שען במקצועו. הוא שצילם את ניומן לפני ואחרי הפשטתה, לפני ואחרי שמבטו פגע
בה. הסתבר כי ניומן הייתה נערה בת 15 , ובמשך שנה אחת צילם אותה אולבריך בזהויות נשיות
.מגוונות
בשנת 1931 הוציאו לאור משפטן וחוקר מיניות ספר העוסק בתצלומיו של אולבריך ובחקר המקרה של
ניומן. בחדר אחורי בסדנת עבודתו הקים אולבריך סטודיו לצילום. הוא פגש נשים ברחוב, לרוב נערות
צעירות, והציע להן תשלום עבור תצלומי עירום. לשם כך הוא פיתה אותן בסוכריות ובמוזיקה שנוגנה
מפטיפון. הוא צילם נערות עוטות פאות, מקצתן מחזיקות חניתות, נשים עירומות בסצנות באווירת
סאדו-מאזו. וצילם גם את עצמו, לעיתים חובש פאה ובלבוש נשי, לעיתים כגבר חובש כובע מגוחך וחובק
אישה. ככל הנראה, בהיותו איש עסקים, סחר בתצלומי הארוטיקה והפורנוגרפיה שיצר. בסוף ינואר של
אותה השנה, בזמן שניומן ישנה לצידו של אולבריך בסדנתו, פרצו בן זוגה וחברו לסדנה כדי לבצע שוד
בחצות, ככל הנראה עם צלצול השעונים וברגע של בהלה, הופרעה פעולתם, והם רצחו אותו בחניקה
.ניומן, שתכננה את השוד בעבור 28 מארק, נידונה לשמונה שנות מאסר
רוצחת המתגלה כקורבן. שען שהוא צלם מאובחן על ידי חוקר מיניות כסובל מארוטו-פוטו-מאניה. צלמים
המשמשים כמקור ליצירת ארכיון ומתגלים בעצמם כאספנים כפייתיים של דימויים. התערוכה ״צַיָּד הזמן״
היא ראשונה בטרילוגיית תערוכות של רונית פורת, שבה היא בוחנת הפרעות בתפקוד. הפרעות
פתולוגיות. היא מנסה לאתר את הגורמים המשבשים את הפעילות התקינה של הגוף, של המחשבה, של
הנפש. היא מצביעה על ליקויים, מבליטה ויוצרת עיוותים. הפתולוגיות נעות בין הספֵרה האישית לספֵרה
הציבורית – פתולוגיות של יחידים, של חברה, של היסטוריה, של אנושות. היא מאפשרת דיפוזיה בין
ביוגרפיות שונות וריבוי איזכורים; מערבבת דימויים של צלמים, פושעים וקורבנות עם דימויים שלה
עצמה; מעצבת מחדש גוף נשי דרך הכלאת דימויים ממקורות שונים. פורת תוהה על דרכי הבניית
.הזהות; על מנגנוני שליטה ומשטור שחברה מייצרת; על אמיתותם של סיפורי חיים, חוקים ועובדות
.Hannah Höch, Picture Book , 1945 .1
Hannah Höch, Hannah Höch: Album , 2004 .2
ד"ר רות מרקוס , הלשון המפוצלת: האישה והסוריאליזם , הרצאה, מכון שפילמן, 30.6.20133ץ3
. 4. פורת פונה לכתביו של ההיסטוריון בעז נוימן על התקופה, בעיקר: להיות ברפובליקת ויימאר , תל אביב: עם עובד, 2007